Blue in the face

בקטגוריות: Uncategorized

13 Nov 2007

נושא חוק העישון במקומות ציבוריים מעסיק רבות את הציבור, לפחות את הציבור שיוצא לי לדבר איתם. כלומר שיוצא לי לקרוא על מעלליהם ב-Facebook. לרשימת ה-Causes האין-סופית שאנשים ממציאים חדשות לבקרים הצטרפו מגוון עצומות וזעקות שבר שהתאחדו להן לכדי שתי מטרות עיקריות ומנוגדות – אלה שקוראים לאנשים לשמוח ביום המאושר, ואלה שקוראים לביטול החוק הדרקוני.

ואני? אני קצת מסויג.

מצד אחד, אין לי ספק שביטול העישון במסעדות וקניונים וכדומה הוא מבורך. שם גם יש פחות ויכוחים, אם כי נחזור לנושא המסעדות מאוחר יותר.

בנוגע לפאבים ומועדונים, יש הסתייגויות. מצד אחד, אין לי ספק שאני נהנה יותר בפאבים כשאני לא חוזר כשריח עשן דבוק לכל סיב בבגדי וכל סנטימטר מעורי. כשישבתי בפאבים באירלנד וארה”ב ויצאתי אח”כ החוצה, ההרגשה היתה נעימה בהרבה. מצד שני, יש כאן נורמה מושרשת ואווירה מקובלת שאני לא יכול להתכחש לה. עשן סיגריות הוא חלק מהאופי של מקומות רבים. אם הייתי בא לפאב ורואה שהוא מואר באור יקרות, יש סיכוי טוב שלא הייתי נשאר. מצד שלישי, יש גם כאלה שלא לעשן במסעדות נראה להם נוראי, ולאכול ארוחה טובה בלי סיגריה אחרי מרגיש להם כמו פשע נוראי. אבל הרבה מהמתנגדים לחוק החדש הזה מבין מכרי דווקא לא מתנגדים לביטול העישון במסעדות. כלומר הם כבר הפנימו את איסור העישון במסעדה כנורמה, ולא מפריע להם לא לעשן דווקא שם. באותה מידה, אני חושב שפאבים ללא עשן (ואנשים עומדים בחוץ ומעשנים) זה גם משהו שאנשים יתרגלו אליו די בקלות. אני לא אנסה לבוא בטענות על היתרונות של לעשן בחוץ ולהכיר אנשים חדשים כי זה כמובן הצדקה ורציונליזציה מיותרת, אבל בגדול אני חושב שהקורבן כאן של המעשנים הוא לא גדול, ואחרי שיתרגלו הם יגלו שזה לא מפריע להם בכלל.

יבוא עכשיו מישהו וישאל באיזה זכות דורשים מהמעשנים להקריב את הקורבן הזה, אפילו אם הוא לא גדול. לזה אני לא אענה במלואו, אבל אדגיש שאין זהות בין להכריח מישהו לעשות משהו לבין להכריח מישהו לא לעשות משהו.

11 תגובות על
Blue in the face

Avatar

ygurvitz

13 בNovember, 2007 בשעה 12:50

אני לא מעשן כמעט מחוץ לבית

אבל אני יכול להבין את הכעס: אפילו הקצאת המקום הנפרד למעשנים בוטלה. והכעס גם מעורב בפחד: אחרי הכל, בארה”ב יש כבר בתי דירות שבהם אסור לעשן, גם אם הדירה ברשותך. יש תחושה של מגמה, שמטרתה להכריח אותך לעשן בפינות רחוב, עדיף בגשם או בשמש קופחת.

Avatar

bevit

13 בNovember, 2007 בשעה 20:42

“אחרי הכל, בארה”ב יש כבר בתי דירות שבהם אסור לעשן, גם אם הדירה ברשותך.”

Yeah, but people tend to ignore that.

Avatar

ravell

13 בNovember, 2007 בשעה 21:07

אנשים גם נוטים להתעלם מהאיסור לעשן גראס. בעוד שאני מבין את הרצון לכפות נורמות באמצעות הקודקס המשפטי, זה לא תמיד בריא לגרור אנשים אל מחוץ לחוק.

Avatar

lukkke

13 בNovember, 2007 בשעה 23:20

אם סיגריות זה דבר כל כך נורא שאסור לעשן אותו, למה לא להוציא אותן אל מחוץ לחוק וזהו?
ואיך זה שסולדי העשן כלל וכלל לא מתרגשים לנשום אוויר אגזוזים טרי אל מלוא ריאותיהם?
ולמה לפני 10 שנים אף אחד לא כעס על העישון בפאבים?
ולמה לצאת נגד תעשיית הטבק ובד ובד להתעלם מתעשיות לא פחות איומות כמו למשל תעשיית הבשר?
ולמה ההחלטה אם לעשן או לא לעשן בפאב או מסעדה (שהיא עסק פרטי לחלוטין) צריכה להיות בידי המדינה ולא בידי בעל העסק?
האם ידוע שרק מחקר *אחד* קבע כי העישון הפאסיבי מזיק לבריאות, ותוצאותיו בכלל מוטלות בספק?

בתור מעשנת פאבים (בעיקר. אני לא מעשנת בבית כמעט בכלל) אני מוצאת את החוק הזה מרגיז, ופופוליסטי ובעיקר – צדקני. מרבית האנשים שמתלוננים על כך שהם לא הולכים לפאבים “כי מעשנים שם”, לא ילכו לבלות בפאב גם עכשיו. שלא לדבר על התופעה המשוקצת של חבר’ה (עורכי דין, כמובן) שהולכים ממקום למקום ומחפשים את מי לתבוע, רק כדי לדפוק קופה.

אני אגיד לך למה – כי זה קל. וזה כיסוי תחת.

מי שלא רוצה לעשן ולא רוצה להריח ריח של סיגריות – שיהיה לו לבריאות. אם מדובר בציבור כה גדול, מן הסתם יותר ויותר פאבים ללא עישון ייפתחו כדי לספק אותו. אבל איך זה שהפאב היחיד ללא עישון נסגר?

[שלא לדבר על כך שלשבת בקור הירושלמי עם סיגריה ובירה זה ממש לא כיף]

Avatar

yggdrasil

14 בNovember, 2007 בשעה 08:09

אני לא מקבל את טיעוני “אבל הם כבר נושמים אגזוזים, אז שינשמו גם סיגריות”. לפי הטיעון הזה, כל עוד קורה משהו רע אחד בעולם, אסור לאסור על שום דבר רע אחר. גם תעשיות הבשר לא רלבנטיות כאן, וגם לא הרעב באפריקה.
מדובר כאן בנורמות חברתיות שמשתנות. במקרה הזה, יש דחיפה ממסדית לשינוי הנורמה, אבל גם הדחיפה הזו באה בגלל שינוי בדעה הציבורית על נושא העישון.

אני מסכים איתך שהמודל היה צריך להיות כמו נושא הכשרות – מי שרוצה לפנות לקהל אוכלי כשר, שיפתח מסעדה כשרה. מי שרוצה גם לא מעשנים, שיאסור על עישון. אבל ברור שזה לא יעבוד – ללא מעשנים אין לובי כמו שיש לאוכלי הכשר.

אני אגיב בשאלה אחרת – האם זה נראה לך לגיטימי לדרוש מאדם לצאת החוצה לרגע כדי לנהל שיחת טלפון, ולא להפריע לאנשים סביבו?

Avatar

lukkke

14 בNovember, 2007 בשעה 14:29

ללא מעשנים בהחלט יש לובי. מי בדיוק העביר את החוק, אם לא הם? ואחרי הכל, יש יותר לא מעשנים ממעשנים. הם בהחלט הרוב.

נראה לי לגיטימי לבקש מאדם לצאת החוצה לרגע לנהל שיחת טלפון. נראה לי בהחלט לגיטימי גם להעיר לאדם שהסיגריה שלו מפריעה ושאם הוא יכול, אז שיעשן במקום אחר. אבל זו שאלה של נימוס ולא שאלה של חוק. לפי החוק, מותר לי לשוחח בטלפון בקולי קולות באוטובוס, בפאב, בקולנוע ובכל מקום בו חשקה נפשי. זכותו של הבעלים לזרוק אותי מכל המדרגות, אבל הזכות מותרת לי. למה הדבר לא יכול לעבוד בכל הנוגע לסיגריות? למה לאסור ולקנוס בסכומים מופרכים ולא להשאיר את ההחלטה למדיניות המקום?

Avatar

ygurvitz

14 בNovember, 2007 בשעה 20:44

אם רק היתה אפשרות הפוכה

למשל, מקום שבו יש שלט שאומר “כאן מעשנים”, ומצהיר בכך שהוא לא מעוניין לקבל מתלוננים שסובלים שמעשנים לידם, לא היתה לי בעיה. סביר להניח שתוך זמן קצר היו נוצרים מספר פאבים שידועים בכך שמעשנים בהם, וזה בסדר גמור. אבל האופציה הזו פשוט לא קיימת בחוק.

Avatar

shiffer

14 בNovember, 2007 בשעה 12:31

I recently read something that answers some of those… ah, there it is (it’s ‘s fault I know who Noam Peled is).

And sure, I could go for outlawing cigarettes entirely, but that seems like a bit of overkill. It’s not like I care what smokers do to themselves, just as long as they don’t do it near me. Alternatively (and this is not the preferred option) I’d like it to be socialy acceptable for me to urinate on people who smoke next to me.

(Pardon my English, I’m on a borrowed computer)

Avatar

lukkke

14 בNovember, 2007 בשעה 14:32

מה הקשר בין השתנה על אנשים לבין עשן סיגריות?

אתה יודע מה, זה אחד הדברים שהכי מרגיזים אותי בלא-מעשנים ומבחינתי מעקר כל רצון לדיון נורמלי בסוגיה. בחינתי, לא קרה מעולם שלא כיבדתי בקשה של מישהו שלא אעשן לידו. בדרך כלל אני גם שואלת אם מותר לי לעשן, או אם זה יפריע למישהו. למה ההתחשבות לא יכולה להגיע מהכיוון השני?

Avatar

velfadar

14 בNovember, 2007 בשעה 18:10

הוא באמת גיבור תרבות, אתה יודע – ל”ת

~0~0~0~

Avatar

velfadar

14 בNovember, 2007 בשעה 18:51

צר לי, אבנג’. זה דינה של טמבלית שלא עורכת טרם פרסום תגובה

כפי שכתבת בעצמך – מדובר בנורמה חברתית שקיבלה גיבוי ממסדי.
שיפר מביא מדבריו של נועם פלד, שאחרי שהמעשנים שבינינו גומרים להתפתל נוכח ההאשמות הרועמות והאנטגוניזם המשתלח, אין מנוס מלהסכים עם חלקים אינטגרליים מדבריו.
אני מעוניינת לזקק מעט את דבריו של פלד ובעצם להוסיף עליהם פרשנות משלי: לחברה הישראלית החמה, הדוגרית, החוצפנית שלנו אין מושג מאיפה להתחיל לאיית “התחשבות בסביבה”. הנימוס האירופאי הבסיסי והפוליטיקלי קורקטנס האמריקאית מעולם לא חילחלו אל אדמת ארץ הקודש. גם בהנתן שלט האוסר על העישון, הבריון המקומי יעשה ככל העושה על רוחו ונראה אותך מונע ממנו. במקרה הפחות נורא, אנשים פשוט אינם מעלים על דעתם שהעישון שלהם מפריע לאחרים. אצלנו צריך חוק שיאכוף התחשבות ציבורית וכל דבר פחות מזה אינו תקף. מצדי, אילו היו מעלים את הקנס על עישון במקומות ציבוריים רק כדי לדפוק את הכולרעות שמעשנים בתחנות מרכזיות, מעליות ואוטובוסים (הנהגים, כמובן), רצוי בעודם רובצים באדישות או בהתרסה מתחת לשלט “אסור לעשן”.

אני מעשנת. כבר שנים. אני גם נמנית על קבוצת אוכלוסייה מרגיזה במיוחד, שמתעבת עישון פאסיבי בשעה שמקל עשן אינו תחוב בפיה. רק בחודשיים האחרונים כמעט שנקלעתי ל-3 קרבות אגרופים עם אנשים שסירבו להפסיק לעשן במתחמים בהם היה העישון אסור, על אף שביקשתי מהם.
אם החוק הזה יהיה מה שיעשה את העבודה – הוא מקבל את החתימה שלי.

באשר לפאבים – דומני שזה תחום שבאמת ראוי היה להשאיר לשיקול הדעת של בעלי הפאבים והמועדונים ולו כדי לחסוך תנועת עישון מחתרתית גורפת. הדור שלנו אולי גדל על ברכי כתבות מבעיתות במוספי סוף שבוע על אנשים שעישנו את ריאותיהם עד גמר וזוב, אבל ילדינו יגדלו בעיקר על מיתוסים ועל אפקט הקונטרה. ודי לחכימא ברמיזת אירועי שנות ה-30 השואגות בארה”ב מאוסרת האלכוהול. זאת, אגב, למרות חווית פאב-ללא-עישון מופלאה ומהנה ומרעננת שספגתי בשבוע שעבר.
בהקשר הכללי של עישונים ואיסורם – מומלץ מאוד לצפות ב- Thank You For Smoking המעודד, לכל הפחות, חשיבה בקורתית ועצמאית בנושא.

טופס תגובות

פעם היה לי לייבג'ורנל. עכשיו הוא כאן, מגובה.

פוסטים