Miscellaneous Debris – Archive
Backup of my old LiveJournal blog
Consumer Culture Ate My Baby
בקטגוריות: Uncategorized
17 Jun 2008
אני אפילו לא עומד להכנס כאן לסמיוטיקה. הקמפיין החדש של טבעול פשוט שובר גבולות של הפרדה בין אמצעי למטרה, ובעצם מביא לנו ביקורת חברתית נוקבת במסווה של מסע פרסום. “אנחנו יודעים”, הם אומרים, “שאין הבדל בינינו לבין המתחרים. אנחנו יודעים שגם אתה יודע”. איכות המוצר היא כבר מזמן Commodity (מה המונח העברי לזה?), ירדה למעמד המכנה המשותף הנמוך ביותר, כבר לא רלבנטית. הפרסום כבר אינו אמצעי לשכנע אותך במשהו חוץ מאיכות הפרסום עצמו. למה לקנות מוצר כשאתה יכול לקנות דימוי של מוצר?
בארה”ב, הפרסומות במהלך הסופרבול הן כבר אירוע תרבותי בפני עצמו. חברות משקיעות מליוני דולרים בשביל 20 שניות שידור, וחברות פרסום משקיעות יותר בפרסומות הללו – מבחינת עיצוב, השקעה או סתם אפקט הלם – מאשר בכל שאר הפרוייקטים שלהם. אנשים רבים כבר טוענים שהם צופים בסופרבול “רק בשביל הפרסומות”. אני תוהה למה בכלל הם טורחים להכניס מותגים לפרסומות הללו. הגבול בין פרסומת לבין סרטון סיום של סטודנט לקולנוע מתחיל להטשטש. ההבדל היחיד הוא החסות המסחרית. אני חושב שצריך להפסיק עם העמדת הפנים ופשוט להציג את עבודות הגמר של סטודנטים לפרסום – פרסום ללא מפורסם, מותג ללא מוצר.
***
נקודות בונוס לטבעול בעבור הברקת ה-“חזה מן הצומח”.
טופס תגובות
פעם היה לי לייבג'ורנל. עכשיו הוא כאן, מגובה.
פוסטים
קטגוריות
- Export (9)
- Exported (4)
- Uncategorized (725)
ארכיון הבלוג
- March 2009
- February 2009
- January 2009
- December 2008
- November 2008
- October 2008
- September 2008
- August 2008
- July 2008
- June 2008
- May 2008
- April 2008
- March 2008
- February 2008
- January 2008
- December 2007
- November 2007
- October 2007
- August 2007
- July 2007
- June 2007
- April 2007
- March 2007
- February 2007
- January 2007
- December 2006
- November 2006
- October 2006
- September 2006
- August 2006
- July 2006
- June 2006
- May 2006
- April 2006
- March 2006
- February 2006
- January 2006
- December 2005
- November 2005
- October 2005
- September 2005
- August 2005
- July 2005
- June 2005
- May 2005
- April 2005
- March 2005
- February 2005
- January 2005
- December 2004
- November 2004
- October 2004
- September 2004
- August 2004
- July 2004
- June 2004
- May 2004
- April 2004
- March 2004
- February 2004
- January 2004
- December 2003
- November 2003
- October 2003
- September 2003
- August 2003
- July 2003
- June 2003
- May 2003
- April 2003
- March 2003
- February 2003
- January 2003
- December 2002
- October 2002
- September 2002
- July 2002
- April 2002
- March 2002
- February 2002
- January 2002
- אקלקטיקה אהובתי » יומן צריכה: שן-הארי, סטימפאנק וקולה אצטקית (ללא קולה): [...] בטיול בארה”ב, נתקלתי במשקה של קוקה קולה מעורב בקפה ( [...]
- אקלקטיקה אהובתי » שירים משומשים – קשה להיות טום וייטס: [...] ולקראת זה שאני בעצם אשב ואקשיב לאוסף החדש, בחרתי לתר [...]
- אקלקטיקה אהובתי » מיומנו של חובב The The בעל כורחו: [...] יוציא רק אלבומים גרועים” שבר לי דיוויד בואי, ב-2002, ע [...]
- אקלקטיקה אהובתי » להעדיף את המקרה הנדיר: [...] נוטים להיות מאד ורבליים, ובמקום סימנים ואילוסטרציו [...]
- אקלקטיקה אהובתי » הומו אינפורמטיקוס: [...] דטאבייס מסודר שממנו אפשר לשלוף נתונים, אם יודעים את [...]
6 תגובות על Consumer Culture Ate My Baby
ygurvitz
17 בJune, 2008 בשעה 08:58
I’ll see your “buy our ads” and raise you a special-edition instant soup
http://www.flickr.com/photos/ygurvitz/19516068/
hattie
17 בJune, 2008 בשעה 10:19
הדברים נראים קצת פחות חתרניים מנקודת המבט שלי…
על אף שאני תמיד בעד מהפכנות, חתרנות וביקורות חברתיות נוקבות.
אני לא בטוחה שיש מקום לייחס לחברות שהזכרתם חדשנות פורצת דרך
מדובר במנהג מאוד מקובל בתחום הפרסום / שיווק.
בכל פעם שמחליפים אריזה, יש אחוז מסוים של צרכנים שמפספס את המוצר בגלל שינוי האריזה.
כדי לצמצם את הפגיעה האפשרית במכירות, מקובל ליידע את הצרכנים.
לגבי מהדורות מיוחדות וכו’ – המטרה היא לייצר גרסה מיוחדת של המוצר לתקופה מוגבלת, להגביר את החדשנות הנתפסת של המותג ולהגדיל מכירות באופן נקודתי וכו’.
אם מוצר לא מציג שום חידוש למשך שנים רבות, הוא עלול לאבד מהמשיכה שלו בעיני צרכנים. (תחשבו למשל על מוצרים שלא שינו אריזה או עשו שום פעילות במשך שנים. אחרי כמה זמן הם נשארים “מאחורי השוק” כשמוצרים חדשים, מעוצבים יותר, עם טעמים ייחודיים יותר, מופיעים פתאום על המדף)
yggdrasil
17 בJune, 2008 בשעה 10:42
Re: הדברים נראים קצת פחות חתרניים מנקודת המבט שלי…
I wasn’t actually trying to imply any actual subversive intent. Quite the opposite, I’m afraid: a cynical manipulation of the public’s conditioning to accept flasy, glitzy product unveilings at face value, without questioning the actual value – or existence – of the product itself.
All this is nothing new, as you’ve stated – new packaging has been a good replacement for an actual product change for decades now. It’s just that the ads really focus on the new packaging as the focus – it’s not “Brand new package, same great taste” – the product quality is never referred to at all.
gaal
17 בJune, 2008 בשעה 19:18
Re: הדברים נראים קצת פחות חתרניים מנקודת המבט שלי…
> אם מוצר לא מציג שום חידוש למשך שנים רבות, הוא עלול לאבד מהמשיכה שלו בעיני צרכנים
Or, you know, if a product doesn’t in fact undergo any innovation, it might lose its attraction in the eyes of people who look for that kind of thing. Or whoa, if people realize they’re being put on*, they might like the product less.
* For example, the NEW!!!111one package of cat food I was once presented with, whose primary improvement was smaller size for same price.
yggdrasil
17 בJune, 2008 בשעה 19:38
Re: הדברים נראים קצת פחות חתרניים מנקודת המבט שלי…
That’s symptomatic of another problem. Planned obsolescence doesn’t hit only manufactured goods, but brands as well. Brands must change or die, even if there’s no actual good reason for change. Even if they’ve been doing a good job for decades and keep on doing them now.
velfadar
18 בJune, 2008 בשעה 11:53
על אף שאני לא לגמרי מסכימה עם כל תכן הרשימה של איתמר,
הרשומה שלך הזכירה לי אותה לא מעט, אם לא במהות אז בכוונה:
http://www.hahem.co.il/trueandshocking/?p=707#comments